עיקרי דף הבית הטקסט המלא לנאום הניצחון של אובמה, כפי שהוכן

הטקסט המלא לנאום הניצחון של אובמה, כפי שהוכן

לפני למעלה משבועיים ראינו את תושבי איווה מכריזים שהגיע הזמן שלנו לשינוי. אבל היו מי שהטילו ספק ברצונה של המדינה הזו במשהו חדש - שאמרו שאיווה היא מזור שלא תחזור על עצמה שוב.

ובכן, הערב, הציניקנים שהאמינו שמה שהחל בשלגיה של איווה היה רק ​​אשליה, סיפרו סיפור אחר על ידי האנשים הטובים בדרום קרוליינה.

אחרי ארבע תחרויות נהדרות בכל פינה במדינה הזו, יש לנו הכי הרבה קולות, הכי הרבה נציגים והקואליציה האמריקאית המגוונת ביותר שראינו מזה זמן רב.

הם צעירים ומבוגרים; עשיר ועני. הם שחורים ולבנים; לטינית ואסייתית. הם דמוקרטים מדס מוין ועצמאים מקונקורד; רפובליקנים מנבאדה הכפרית וצעירים ברחבי הארץ שמעולם לא הייתה להם סיבה להשתתף עד עכשיו. ותוך תשעה ימים, כמעט למחצית מהאומה תהיה הזדמנות להצטרף אלינו ולהגיד שנמאס לנו מהעסקים כרגיל בוושינגטון, אנחנו רעבים לשינוי ואנחנו מוכנים להאמין שוב.

אבל אם יש משהו שנזכרנו בו מאז איווה, זה שהשינוי שאנו מבקשים לא יהיה קל. בין השאר בגלל שיש לנו מועמדים משובחים בתחום - מתחרים עזים, ראויים לכבוד. וכמה שנוי במחלוקת ככל שמערכה זו עשויה להיות, עלינו לזכור שמדובר בתחרות למועמדות הדמוקרטית, וכולנו חולקים רצון מתמיד לסיים את המדיניות האסון של הממשל הנוכחי.

אך ישנם הבדלים אמיתיים בין המועמדים. אנו מחפשים יותר מסתם החלפת מפלגה בבית הלבן. אנו מבקשים לשנות באופן מהותי את הסטטוס קוו בוושינגטון - סטטוס קוו החורג מכל מפלגה מסוימת. וכרגע, הסטטוס קוו ההוא נלחם בכל מה שיש לו; באותן טקטיקות ישנות המחלקות ומסיחות את דעתנו מפתרון הבעיות שאנשים מתמודדים איתן, בין אם בעיות אלה הן שירותי בריאות שאינן יכולות להרשות לעצמן ובין אם הן לא יכולות לשלם.

אז זה לא יהיה קל. אל תטעו עם מה אנחנו מתנגדים.

אנחנו נגד האמונה שזה בסדר שלוביסטים שולטים בממשלתנו - שהם רק חלק מהמערכת בוושינגטון. אבל אנחנו יודעים שההשפעה המופרזת של לוביסטים היא חלק מהבעיה, והבחירות האלה הן הסיכוי שלנו לומר שאנחנו לא מתכוונים לתת להם לעמוד בדרכנו יותר.

אנו מתנגדים לחשיבה המקובלת שאומרת שהיכולת שלך להוביל כנשיא נובעת מאריכות ימים בוושינגטון או מהקרבה לבית הלבן. אך אנו יודעים שמנהיגות אמיתית קשורה לגינות, ושיפוט, וליכולת לגייס אמריקאים מכל שכבות האוכלוסייה סביב מטרה משותפת - מטרה גבוהה יותר.

אנו מתנגדים לעשרות שנים של מפלגתיות מרה הגורמת לפוליטיקאים לדמוניזציה של מתנגדיהם במקום להתכנס כדי להפוך את המכללה למשתלמת או לנקייה באנרגיה; זה סוג המפלגות שבו אפילו אסור לך לומר שלרפובליקני היה רעיון - גם אם זה כזה שמעולם לא הסכמת איתו. סוג כזה של פוליטיקה רע למפלגה שלנו, זה רע למדינתנו, וזה הסיכוי שלנו לסיים אותה אחת ולתמיד.

אנחנו נגד הרעיון שמקובל לומר כל דבר ולעשות הכל כדי לנצח בבחירות. אנו יודעים שזה בדיוק מה לא בסדר בפוליטיקה שלנו; זו הסיבה שאנשים כבר לא מאמינים למה שמנהיגיהם אומרים; זו הסיבה שהם מכוונים. והבחירות האלה הן ההזדמנות שלנו לתת לעם האמריקני סיבה להאמין שוב.

ומה שראינו בשבועות האחרונים הוא שאנחנו עומדים גם נגד כוחות שאינם באשמת כל קמפיין אחד, אלא מאכילים את ההרגלים שמונעים מאיתנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות אומה. זו הפוליטיקה שמשתמשת בדת כטריז, ובפטריוטיות כטשטוש. פוליטיקה שאומרת לנו שעלינו לחשוב, לפעול ואפילו להצביע בגבולות הקטגוריות המגדירות אותנו כביכול. ההנחה שצעירים אדישים. ההנחה שהרפובליקנים לא יעברו. ההנחה שהעשירים אינם דואגים לעניים, וכי העניים אינם מצביעים. ההנחה כי אפרו-אמריקאים אינם יכולים לתמוך במועמד הלבן; לבנים לא יכולים לתמוך במועמד האפרו-אמריקני; שחורים ולטינים לא יכולים לבוא יחד.

אבל אנחנו כאן הלילה כדי לומר שזו לא אמריקה שאנחנו מאמינים בה. לא טיילתי ברחבי המדינה הזו בשנה האחרונה וראיתי דרום קרוליינה לבנה או דרום קרוליינה שחורה. ראיתי את דרום קרוליינה. ראיתי בתי ספר מתפוררים שגונבים את עתידם של ילדים שחורים וילדים לבנים. ראיתי טחנות סגורות ובתים למכירה שהיו שייכים פעם לאמריקאים מכל שכבות האוכלוסייה, וגברים ונשים בכל צבעים ואמונות המשרתים יחד, ונלחמים יחד, ומדממים יחד תחת אותו דגל גאה. ראיתי מהי אמריקה, ואני מאמין במה שהמדינה הזו יכולה להיות.

זו המדינה שאני רואה. זו המדינה שאתה רואה. אך כעת עלינו לעזור לכל העם לאמץ את החזון הזה. מכיוון שבסופו של דבר, אנחנו לא רק נגד ההרגלים המושרשים וההרסניים של וושינגטון, אנחנו נאבקים גם נגד הספקות שלנו, הפחדים שלנו והציניות שלנו. השינוי שאנו מבקשים תמיד דרש מאבק והקרבה גדולים. וכך זהו קרב בלבנו ובמוחנו על איזו מדינה אנו רוצים וכמה קשה אנו מוכנים לעבוד למענה.

אז הרשו לי להזכיר לכם הערב שהשינוי לא יהיה קל. השינוי הזה ייקח זמן. יהיו נסיגות, והתחלות שווא, ולפעמים נעשה טעויות. אך עד כמה שזה נראה קשה, איננו יכולים לאבד תקווה. כי יש אנשים ברחבי הארץ שסופרים אותנו; שלא יכולים להרשות לעצמם עוד ארבע שנים ללא שירותי בריאות או בתי ספר טובים או שכר הגון מכיוון שמנהיגינו לא יכלו להתכנס ולבצע זאת.

שלהם הם הסיפורים והקולות שאנחנו ממשיכים מדרום קרוליינה.

האם שלא יכולה לגרום למדיקייד לכסות את כל הצרכים של ילדה החולה - היא צריכה שנעביר תוכנית בריאות שמקצצת בעלויות והופכת את שירותי הבריאות לזמינים ומשתלמים לכל אמריקאי.

המורה שעובדת משמרת נוספת בדונקין סופגניות אחרי הלימודים רק כדי להסתדר - היא צריכה שנבצע רפורמה במערכת החינוך שלנו כדי שתקבל שכר טוב יותר, ותמיכה רבה יותר, ותלמידיה יקבלו את המשאבים הדרושים להם כדי להשיג את חלומותיהם.

עובד מייטאג שמתמודד כעת עם נער משלו על עבודה של 7 דולר לשעה בוול מארט מכיוון שהמפעל שהוא נתן את חייו כדי לסגור את שעריו - הוא צריך שנפסיק לתת הקלות מס לחברות שמעבירות את העבודות שלנו מעבר לים. והתחל להכניס אותם לכיסם של אמריקאים עובדים שמגיע להם. ובעלי בתים נאבקים. וקשישים שצריכים לפרוש בכבוד ובכבוד.

האישה שאמרה לי שהיא לא הצליחה לנשום מהיום בו אחיינה עזב לעירק, או החייל שלא מכיר את ילדו מכיוון שהוא בסיור תפקידו השלישי או הרביעי - הם צריכים שנכנס יחד ולשים סוף למלחמה שמעולם לא הייתה צריכה להיות מורשית ולעולם לא לנהל אותה.

הבחירה בבחירות אלה איננה בין אזורים או דתות או מגדרים. זה לא קשור לעשירים לעומת עניים; צעיר מול זקן; וזה לא קשור לשחור לעומת לבן.

מדובר בעבר לעומת העתיד.

זה קשור לשאלה אם אנו מסתפקים באותן פילוגים והסחות דעת ודרמה העוברות לפוליטיקה בימינו, או שמא אנו מגיעים לפוליטיקה של שכל ישר, וחדשנות - הקרבה משותפת ושגשוג משותף.

יש כאלה שימשיכו לומר לנו שאנחנו לא יכולים לעשות זאת. שלא נוכל להשיג את מה שאנחנו מייחלים אליו. שאנחנו רוכלים תקוות שווא.

אבל הנה מה שאני יודע. אני יודע שכשאנשים אומרים שאנחנו לא יכולים להתגבר על כל הכסף הגדול וההשפעה
בוושינגטון, אני חושב על האישה הקשישה ששלחה לי תרומה שלשום - מעטפה שהייתה בה הזמנת כסף בסך 3.01 דולר, יחד עם פסוק מקרא. אז אל תגיד לנו שינוי לא אפשרי.

כשאני שומע את הדיבור הציני ששחור לבן ולטינים לא יכולים להצטרף ולעבוד יחד, אני נזכר באחים ובאחיות הלטינו שהתארגנתי איתם, ועמדתי איתם ונלחמתי יחד זה לצד זה למקומות עבודה וצדק. ברחובות שיקגו. אז אל תגיד לנו שינוי לא יכול לקרות.

כשאני שומע שלעולם לא נתגבר על הפער הגזעי בפוליטיקה שלנו, אני חושב על אותה אישה רפובליקנית שעבדה בעבר אצל שטרום טורמונד, שעכשיו מוקדשת לחינוך ילדי העיר העתיקה ויצאה לרחובות דרום קרוליינה ו דפק על דלתות לקמפיין זה. אל תגיד לי שאנחנו לא יכולים לשנות.

כן אנחנו יכולים לשנות.

כן אנחנו יכולים לרפא את העם הזה.

כן נוכל לנצל את עתידנו.

וכשאנחנו עוזבים את המדינה הזו עם רוח חדשה על הגב, ועוברים את המסע הזה ברחבי הארץ שאנחנו אוהבים עם המסר שנשאנו ממישורי איווה לגבעות ניו המפשייר; ממדבר נבאדה לחוף דרום קרוליינה; אותו מסר שהיה לנו כשקמנו וכשירדנו - שמבין רבים אנו אחד; שבזמן שאנחנו נושמים, אנחנו מקווים; ובמקום בו אנו נתקלים בציניות ובספק, ואלה שאומרים לנו שאיננו יכולים, נגיב באותה אמונה נצחית המסכמת את רוחו של עם בשלוש מילים פשוטות:

כן. אָנוּ. פחית.

מאמרים מעניינים